שאלה: האם אפשר לתאר את 'אלול' יותר כמוסד יהודי מסורתי, או מהפכני מודרני, או פוסט מודרני?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
Print Friendly, PDF & Email

שלום לכם, אקדים ואומר שיש לי חיבה גדולה להתחדשות יהודית בסגנון בימ'ד אלול, ויש לי הסתייגות גדולה מ'פוסט מודרניזם'. אבל במבט חקרני נוסף עושה רושם שאלול בעצמו הוא מוסד 'פוסט מודרני'… האמנם? 

תשובה:

שלום לך, שמחנו על השאלה. אם היינו 'פוסט מודרניים' לגמרי, היינו מתחילים בלחזור ולשאול אותך אישית מי השואל, או השואלת, ספר/י מי את/ה, ומאיזה נקודת מבט והשקפת עולם באה השאלה… וכך גם היינו מספרים עלינו בנימה יותר אישית… (זה אחד המאפיינים של השיח באלול, ולא ברור אם זה מאפיין של השיח היהודי המסורתי, או השיח הפתוח הפסיכולוגיסטי והאינדיבידואליסטי המודרני, או משהו 'פוסט מודרני', יהיה מה שיהיה…)

ולעצם השאלה העקרונית שלך, אנחנו מבינים אותה כך: האם אפשר לתאר את 'אלול' יותר כגרסה עכשווית של מוסד יהודי מסורתי, או שהוא מוסד מהפכני מודרני, או שאולי הוא מוסד פוסט מודרני? ובכן, תשובה רצינית תדרוש סקירה של כל הפילוסופיה היהודית והכללית רק בשביל להתחיל להגדיר כל אחת מהגישות האלה, שלאמיתו של דבר אינן ברורות ומובחנות כל כך, לא כל שכן היישום שלהן בפועל במקרה של בית מדרש 'אלול'. אבל ננסה להתייחס בכל זאת בקיצור.

אנחנו במובן מסוים מוסד יהודי מסורתי: 

זה ניכר אפילו בשם שבחרנו לעצמנו, 'בית-מדרש'. יהודים יושבים יחד ולומדים תורה, לומדים 'תורה לשמה', לומדים תורה שבכתב ושבעל פה, תנ'ך ומדרשים, משנה וגמרא, הלכה ותפילה, רמב'ם וריה'ל, קבלה וחסידות, פיוט ואגדה, לומדים את כל כתבי הקודש היהודיים לדורותיהם, את תורת ישראל, ומוסיפים להם מכל טוב המחשבה והיצירה המחקר והחכמה שאנו מוצאים. 'לימוד תורה' ב'בית מדרש' הוא אמנם חלק מגל 'חיפוש השורשים היהודיים' בישראל, תנועת 'שיבה' למקורות היהודיים ההיסטוריים וליצירה היהודית בגולה, למכמני הרוח הדת והמוסר המסורתיים, תוך בירור זהות מעמיק ביחס לדת היהודית, שלעיתים קיבל צורה של 'חזרה בתשובה' ולעיתים צורות אחרות. זה התחיל בישראל בשנות השבעים בעקבות מלחמת ששת הימים ויום הכיפור, ואיתו חיפוש גשרים ומכנה משותף יהודי משמעותי, תוך דיאלוג אינטנסיבי עם התורה, עם 'המקורות', ודיאלוג בין תפיסות יהודיות שונות. 

במובן אחר אנחנו מוסד יהודי מודרני, ואף מהפכני באופיו:

זה ניכר בקבלה של 'ערכים מודרניים' העומדים ביסודו של בית המדרש הזה, ערכי הדמוקרטיה המודרנית: ערך החירות, חופש הדת וזרמים בדת, וחופש מדת ומחובת האמונה וההלכה (חילוניים, חופשיים), חופש הדעה, האמונה, החקירה, הקריאה, הביקורת והיצירה, חופש המדע, האמנות, והפילוסופיה. ערך השוויון, שוויון זכויות דמוקרטי, שוויון ערך האדם ושוויון זכויות וחובות (כגון שוויון האישה ופמיניזם, שוויון זכויות ללהטבי'ם, וכד'). הרעיון הציוני הלאומי המודרני שיצר את המושג של 'יהדות כתרבות לאומית' (לעומת יהדות כדת תורה ומצוות) ושל מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית דמוקרטית, שהיא זכותם של היהודים כעם, ולא עוד 'קבוצה דתית' מפוזרת בעולם (בדומה לנצרות), לא גרמנים או צרפתים או אנגלים 'בני דת משה', אלא עם עצמאי בעל שפה ותרבות ייחודית בתוך ארץ ומדינה משלו 'ככל עם ועם', במסגרת הבינלאומית של שוויון הזכויות של כל העמים.

לערכים 'מודרניים' אלה יש השלכות ממשיות על ההבנה העצמית של באי הבית, ועל אופן הפעילות והלימוד בבית המדרש שלנו. למשל בזהות המשתתפים: ההצטרפות של חילוניים ושל נשים למעגלי הלומדים והמלמדים, כשווים ושוות בערכם, תופעה שלא הייתה אפשרית באופן כזה בבית המדרש המסורתי. גם בתכני הלימוד: ארון הספרים היהודי נפתח לעוד חומרי לימוד כגון הספרות השירה המחקר וההגות היהודית המודרנית, שבמעגל הציוני מכונה 'הספרות העברית', שבעצמה מתרחבת ליצירה ולכלל התרבות הישראלית בתחומי האמנות, המוזיקה והשירה, התאטרון והקולנוע. על התכנים היהודיים נוסף לימוד מעשיר של טקסטים מתוך התרבות העולמית הכללית. וגם באופן הלימוד: הישיבה במעגל לא הירארכי, המבטא ערכים דמוקרטיים, שוויוניים, ואופן ההתנהלות של בית המדרש כולו כמקום פתוח ליוזמות יצירתיות מכל סוג, ליצירה חדשה ו'מדרש אישי' של המשתתפים.

ובמובן אחר אנחנו גם מוסד פוסט מודרני, וזה מחזיר לשאלתך:

אלול הוא 'גם וגם', 'אלו ואלו', מוסד 'פלורליסטי', מלשון ריבוי, כזה שרואה אפשרות לאמיתות רבות, ובמובן הזה אינו בדיוק מסורתי ואינו בדיוק מודרני, אלא באמת מושפע מרוח הזמן 'הפוסט מודרנית', שאינה מתבססת על 'אמת' אחת וודאית ומוסכמת. אמנם הבעיה הגדולה של העמדה הפוסט מודרנית היא הגלישה מ'פלורליזם' ל'רלטיביזם', ושלילת כל יתרון ועליונות לאמת כלשהי, מסורתית או מודרנית, דתית או חילונית, לסולם ברור כלשהו המבדיל בין אמת לטעות, בין טוב לרע, וכדומה, כי כולם תלויי תרבות והיסטוריה, כולם מושגים אנושיים מוגבלים ויחסיים. כאשר דוחים את השיפוט על כל קביעה חד משמעית וודאות משותפת לגבי אמת וטעות, טוב ורע, צדק ורשע וכדומה, זה יכול להיות פתוח ומפרה אבל גם מערער ומסוכן, כי אין הסכמה על הדברים היסודיים ביותר בחיים, ונשארים עם מבוכה גדולה, אבדן קני מידה משותף ואז הסתגרות ב'שבטים' ו'קבוצות אמונה' סובייקטיביות המתנגשות זו בזו ללא יכולת לתקשר ולהסכים על משהו, שנאה או אדישות ואטימות ומלחמות גדולות, הרס הערכים ופירוק ניהיליסטי ('דה-קונסטרוקציה'). 

הפוסט מודרניזם מצידו רואה דווקא את היתרונות שבאי וודאות, בפתיחות לכיוונים אחרים וריבוי 'אמיתות', בפלורליזם גם אם יש בו מימד של רלטיביזם, ביתרונות של תרבות דיאלוגית, פחות חד משמעית ופחות אידאולוגית, ביתרונות של אי וודאות וספק, מבוכות וחולשות, ובהתנגדות לדוגמטיות של אמת אחת כוחנית ו'טוטאליטארית', ('בזכות המבוכה ובגנות הטיח' – כמאמרו של ברל כצנלסון נגד הדוגמאטיזם המרכסיסטי בזמנו). וכך מעודד הפוסט מודרניזם ספקנות לגבי מושגי האמת והצדק, בין אם זו 'האמת' המוחלטת של האמונות והדוגמות הניסים והמצוות של הדת היהודית המסורתית, או כל דת אחרת, ובין אם זו 'האמת' המוחלטת של 'הרציונליות' המערבית החילונית והמדעית המודרנית, שאינה פחות 'טוטאליטרית' וחד מימדית ודוגמאטית, שבכל מיני אופנים ודרכים נכשלה במוסדותיה וביומרותיה החילוניות ליצירת הבנה 'מדעית' מלאה, ביסוס לערכי מוסר מוסכמים, שלום עולמי ובעיקר נכשלה בנתינת משמעות וטעם לחיים, נכשלה ביצירת רווחה ואושר לאנשים ולחברה כולה. 

מכאן הביקורת הפוסט מודרנית על כל מוסדות 'התרבות והחברה המודרנית', האוניברסיטה ומוסדות המחקר המדעי 'האובייקטיבי', וועדות הפרסים וחלוקת הכספים הציבוריים, הגדרות ה'קאנון' והקריטריונים, ההירארכיה האיכותית, הגדרות 'הגבוה והנמוך', תחומי הלגיטימיות והסטייה, הראוי והמגונה בנושאים שונים (מיניות למשל), ביקורת היומרות והמבנים המודרניים 'הדכאניים' של בית הספר, בית המשוגעים, בית החולים, בית הסוהר, בית המשפט, וכדומה. השלכותיה הבעייתיות של היומרה המודרנית וכישלונותיה, תוארו על ידי הוגים מודרניים ובעיקר פוסט מודרניים חכמים וכנים ודקי אבחנה. 

הרב-קוליות לצד עמעום 'המסרים' ו'האידאולוגיה' של אלול הם כולם מאפיינים פוסט מודרניים, וכמוהם גם פנייתו מהאתוס הישראלי 'הציוני והחלוצי' לאתוס יהודי 'רוחני ולמדני' לא 'דתי' ולא הלכתי בהכרח (פנייה תרבותית זו הוגדרה על ידי יאיר שלג בספרו: 'מעברי ישן – ליהודי חדש: רנסנס היהדות בחברה הישראלית' , ביטוי קולע ואירוני… ) 'המצב השלישי' הפוסט מודרני מתבטא גם בעזיבת שני אתוסים חזקים שקדמו לו: האתוס הרציונליסטי המחקרי אקדמי, והאתוס הישיבתי הדתי אורתודוכסי, המסורתי. במקום שתי 'התזות' החילונית מודרנית והדתית מסורתית, נוצרה 'סינתזה' מעניינת חדשה, אתוס של 'התחדשות יהודית' מתוך לימוד דיאלוגי חופשי של המקורות, לשם השראה רוחנית וערכית, ובניית תרבות יהודית ישראלית, העמקת שורשים בזהות יהודית ו'משמעות אישית' שמוצאים בה ובפירות החדשים שנולדים מהלימוד.

 אז אלול יכול להיות מתואר בכמה אופנים, ומכמה פרספקטיבות, כמוסד מסורתי אבל 'רך' וגמיש, הפתוח לערכים חדשים (כחזון הרב קוק, 'הישן יתחדש והחדש יתקדש'), או באופן אחר כמוסד מודרני וביקורתי אבל 'רך' וגמיש, הפתוח למסורות קדם מודרניות וקדם מדעיות, או בעוד כינוי אחר, כמוסד 'פוסט מודרני', שכוחו דוקא ברב מימדיות הצבעונית שלו. אלו ואלו ואלו דברי אנשים חיים… ואולי בעומקם 'דברי אלוהים חיים', מי חכם ויידע.

Print Friendly, PDF & Email
צוות אלול

צוות אלול

צוות בית המדרש אלול

נשמח לתגובות

כתיבת תגובה

קהל היעד: כלל הקוראים
נכתב על ידי: צוות אלול
צוות אלול מעלה תכנים רבים לאתר האינטרנט. הצוות מורכב מהעובדים והמתנדבים. 

שתפו

פוסטים נוספים בנושא

שאלה: שלום, אנחנו קבוצת אומנים המשתפים פעולה למען שלום ישראלי–פלסטיני ויהודי-ערבי, והחלטנו לחקור ארגוני שלום דיאלוג והידברות שמחוץ למעגל המוכר לנו. קיבלנו עלכם המלצה חמה, כאירגון המציע דרכים מקוריות למפגש בין חילוניים ודתיים, ונשמח לשמוע מה תוכלו לתרום לנו מניסיונכם.

לקריאה »

שאלה: שלום, אני רבקה מקבוצת הסטודנטים לאמנות שלמדו השבוע עם מנחה מאלול. רוצים להודות לכם, היה מאוד מעניין ורלוונטי לאומנים הצעירים, ולבקש הרחבות שנוכל לשלוח להם (המנחה רמז לכל-מיני כיוונים…). אז אפשר עוד כמה מילים ממכם על הקשר בין רשב'י לעולם האמנות והיצירה המודרני? מלכתחילה לא הייתי מעלה זאת על דעתי, היה נראה לי שאלה עולמות שונים לגמרי, אבל השיחה פתחה לכולנו את התיאבון… תודה, רבקה

לקריאה »

שאלה: שלום למרכז להתחדשות יהודית 'אלול'! שמי אלי פרוינד, סטודנט להיסטוריה, וקראתי לאחרונה כמה מאמרים של אחד העם בקובץ 'על פרשת דרכים'. אני די מזדהה עם דבריו וניתוחיו (נראה לי שאתם ממש מממשים את דרכו ושאיפותיו, לא? תקנו אותי אם אני טועה). יחד עם זאת אני מעריך לא פחות הוגים ומנהיגים ציוניים אחרים, שהובילו זרמים שנחשבים מנוגדים ואף סותרים ממש לזרם 'הציונות הרוחנית-תרבותית' של אחד העם. כ'מרכז להתחדשות יהודית' אשמח לשמוע מה דעתכם, האם הרצל ו'הציונות המדינית' נמצא בניגוד עקרוני ובסתירה מובהקת לאחד העם? או אולי אלה רק הבדלי דגשים בתנועה משותפת? האם משה לילינבלום או אוסישקין ורופין ו'הציונות המעשית' בה דגלו הם בניגוד חזיתי לאחד העם ? והציונות הדתית? והציונות הסוציאליסטית? והציונות הלאומית הרויזיוניסטית? עד כמה הזרמים האלה ממש סותרים אחד את השני ? ממתין לתשובתכם, תודה.

לקריאה »

שלחו שאלה

הרשמו לניוזלטר שלנו

באפשרותכם להירשם לרשימת התפוצה שלנו ולקבל בדיוור ישיר עדכונים. אנו לא מפיצים את כתובות הדואר לגורמים נוספים ועושים בהם שימוש אך ורק לפרסומים של העמותה.