שכנות: פרטיות ודאגה. דף לימוד 3

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
Print Friendly, PDF & Email

בניין שלםסדרת דפי לימוד בנושא שכנות

קהל יעד: מבוגרים

מקור 1

נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת: 

אבות א ז

אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. […] רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. 

אבות ב ט

מיהו שכן רע? ומיהו שכן טוב?

מקור 2

ניתן ללמוד על תפקיד השכנות ממגילת רות במספר מקומות:

וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם, עַד-בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם; וַיְהִי, כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם, וַתֵּהֹם כָּל-הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי.

מגילת רות פרק א', פסוק יט

לאחר הפרידה מערפה, מגיעות רות ונעמי לבית לחם שתיהן. איזה צליל יש לתגובה של ה"עיר" להגעת שתי הנשים?

מה הכוונה במילים "הזאת נעמי"?

איזה תפקיד יש לעיר מול הפרט בחלק הזה?

ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ, הַנִּצָּב עַל-הַקּוֹצְרִים:  לְמִי, הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.  ו וַיַּעַן, הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל-הַקּוֹצְרִים–וַיֹּאמַר:  נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא, הַשָּׁבָה עִם-נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב[…].  ח וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל-רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל-תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר, וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי, מִזֶּה; וְכֹה תִדְבָּקִין, עִם-נַעֲרֹתָי.  ט עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר-יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן–הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת-הַנְּעָרִים, לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ; וְצָמִת, וְהָלַכְתְּ אֶל-הַכֵּלִים, וְשָׁתִית, מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים.  י וַתִּפֹּל, עַל-פָּנֶיהָ, וַתִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה; וַתֹּאמֶר אֵלָיו, מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי–וְאָנֹכִי, נָכְרִיָּה.  יא וַיַּעַן בֹּעַז, וַיֹּאמֶר לָהּ–הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר-עָשִׂית אֶת-חֲמוֹתֵךְ, אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ; וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ, וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, וַתֵּלְכִי, אֶל-עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

מגילת רות פרק ב

מה קובע את היחס של בעז לרות בחלק הזה? שימו לב לפעלים שהוא משתמש.

מי הגיד לו? נראה שבבית לחם של מגילת רות כולם מדברים עם כולם על כולם. לפעמים זה פועל לטובה ולפעמים לרעה

 יג וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת-רוּת וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ; וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן, וַתֵּלֶד בֵּן.  יד וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים, אֶל-נָעֳמִי, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם; וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל.  טו וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, וּלְכַלְכֵּל אֶת-שֵׂיבָתֵךְ:  כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר-אֲהֵבַתֶךְ, יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר-הִיא טוֹבָה לָךְ, מִשִּׁבְעָה בָּנִים.  טז וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת-הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּהִי-לוֹ לְאֹמֶנֶת.  יז וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר, יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי; וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד. 

מגילת רות פרק ד

מעורבות השכנות ממשיכה עד כדי כך שהן אלו שנותנות את השם לילד שנולד לבעז ורות, הן מכריזות שנולד בן לנעמי וקוראות לו עובד. מה אתם חושבים על תפקיד הקהילה והשכנות במהלך הזה שראינו במגילת רות?

האם הוא חיובי?

האם הוא לא עומד בסתירה לחוקים כמו "לא תלך רכיל בעמך"? או איסור לשון הרע?

מקור 3

כָּל עֶרֶב שַׁבָּת הָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא רְגִילָה לְהַסִּיק הַתַּנּוּר וְהֵטִילָה בּוֹ אוּד עָשֵׁן, מִשּׁוּם בּוּשָׁה. הָיְתָה לָהּ שְׁכֵנָה רָעָה, אָמְרָה: הֲרֵי יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁאֵין לָהֶם וְלֹא כְלוּם – אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה כָּל כָּךְ מַהוּ? הָלְכָה וְטָפְחָה עַל הַדֶּלֶת. נִתְבַּיְּשָׁה וְנִכְנְסָה לַחֶדֶר. נַעֲשָׂה לָהּ נֵס וּמָצְאָה הַשְּׁכֵנָה אֶת הַתַּנּוּר מָלֵא כִּכָּרוֹת וְהָעֲרֵבָה מְלֵאָה עִסָּה. אָמְרָה לָהּ: פְּלוֹנִית, פְּלוֹנִית! הָבִיאִי מִרְדֶּה, שֶׁפִּתֵּךְ נִתְחָרְכָה. אָמְרָה לָהּ: אַף אֲנִי נִכְנַסְתִּי לְכָךְ.

תלמוד בבלי, מסכת תענית, כ"ד ע"ב, תרגום מארמית.

מה תפקיד השכנה פה?

מדוע היא נקראת שכנה רעה? 

מקור 4

השכנה הרעה / זלדה

סָבִי הִתְפַּלֵּל:

"וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן"

אַךְ הַמֵּתִים עַל קִדּוּשׁ הַשָּׂם

שָׁרוּ בִים:

כֶּתֶר דָּמִים הַנִּסָּיוֹן, כֶּתֶר מַלְכוּת. 

הִקְשַׁבְתִּי לְשִׁירָתָם בִּכְמִיהָה

אֲיֻמָּה, בַּיַּלְדוּת לא-נכתמת,

הוֹדֶפֶת מַעֲלִי בַּפְּרָאוּת

אַתְּ הַתִּפְלוֹת הַזְּהִירוּת, 

הַמְּבֻיָּתוֹת שֶׁנָּסוּ בְּרַעַד מִן הַבְּרָקִים וְהַסּוֹפוֹת.

וְ"שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם

מְעִזֵּי פָּנִים וּמֵעַזּוֹת פָּנִים,

מֵאָדָם רַע, וּמְחַבֵּר רַע

וּמִשָּׁכֵן רַע", הִתְפַּלֵּל הִסַּב.

רַק כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ עַל נִפְשִׁי

הָמִים הַשְּׁחוֹרִים

וְתָלְשׁוּ אֵת עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת מִתִּקְווֹתַי, 

עָנִיתִי אָמַן לְסַבִּי שֶׁבַּגַּן-עֵדֶן.

בְּעִיר אַחֶרֶת, לְיַד צְמָחִים אֲחֵרִים,

בְּעֶרֶב פֶּסַח,

כַּאֲשֶׁר שָׂרְפוּ אֶת הַחֲמֵץ

בְּכָל הַחֲצֵרוֹת

ורַסִּיס שֶׁל פִּיַּח הִתְעוֹפֵף

וְהִכְתִּים אֶת שִׂמְלָתָהּ,

הִיא זִנְּקָה אֵלִי

בִּמְעַנֶּה נִמְהֲרָה כְּבָרָק,

בִּדְמָעוֹת:

"אֶת הָעוֹמֶדֶת שָׂם מְנַגֵּד"

צָעֲקָה,

"אֵינְךָ דּוֹאֶגֶת לִי,

לְבוּשִׁי הִשְׁחִיר וְאֵינְךָ אוֹמֶרֶת כְּלוּם!

הַבִּיטִי בִּי אַנִּי חוֹלֶה, חוֹלֶה מְאֹד וּמָלְאָה יֵאוּשׁ".

טַעֲנָה תִּמְהוֹנִית

בְּפִי נְשָׁמָה שֶׁתְּמוֹל

שָׁכְרָה פֶּה חֶדֶר.

טַעֲנָה זָרָה, עַזָּה, רַעֲנָנָה.

עָמֹק עָמֹק בְּתוֹכִי נָשְׁקָה נַפְשִׁי

אֶת שִׁגְעוֹן כְּמִיהָתָהּ לְרֹךְ,

כְּמִיהָה מֻפְקֶרֶת, פּוֹרַעַת חֹק,

כְּמִיהָה הוֹרֶסֶת כְּרַעַשׁ אֲדָמָה.

פִּיהָ הָיָה גֵּיהִנּוֹם- 

בְּפָתְחָהּ אֶת הַדֶּלֶת נֶחְבְּאוּ הַיְּלָדִים

וְחָמְקוּ פְּנִימָה שְׁכֵנוֹת, שְׁכֵנִים. 

צְחוֹקָהּ הַקָּר רָדַף אַחַר

קִיּוּמֵנוּ הַמְּהֻגָּן, הַזּוֹרֵחַ בְּאוֹר

שִׁבְעַת הַיָּמִים: – 

אַל תְּדַמּוּ בְּנַפְשְׁכֶם כִּי טוּבְכֶם הוּא הַטּוּב הָאֲמִתִּי, 

צָוַח הַצְּחוֹק הַפִּרְאִי, 

– אַל תדמו בְּנַפְשְׁכֶם

כִּי תְּפִלַּתְכֶם הִיא הַתְפִלָּה הָאֲמִתִּית,

– אַל תְּדַמּוּ בְּנַפְשְׁכֶם כִּי אֲדִיבוּתְכֶם

הִיא הָאֲדִיבוֹת הָאֲמִתִּית,

אַל תְּדַמּוּ בְּנַפְשְׁכֶם כִּי שִׂמְחַתְכֶם 

הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית,

– וְאַל תדמו בְּנַפְשְׁכֶם כִּי אָשְׁרְכֶם 

הוּא הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי.

כַּאֲשֶׁר נוֹדָע

שֶׁהִיא נָסְעָה לְעִיר אַחֶרֶת,

כִּי הַסּוּפָה עָבְרָה וְאֵינֶנָּה,

נָשַׁמְנוּ לָרְוָחָה, פָּתַחְנוּ חַלּוֹנוֹת.

הַכּוּ הַכּוּ בְּתֻפִּים,

תִּקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת,

עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל.

עַתָּה יֻנַּח לָנוּ.

הִצִּיעוּ הֲמִטּוֹת, 

הַלַּיְלָה נִישַׁן

כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי נְקֻדּוֹת־זְהַב

בְּעֵינֵי הָעֵדֶר –

מָלְאוּ כְּסַלֵּי בְּדִידוּת,

יָדַעְתִּי

כִּי דִּבַּרְנוּ עַל נִשְׁמָתָהּ הַחַיָּה 

הַנִּשְׂרֶפֶת יוֹם יוֹם,

כְּעַל אֶבֶן-נֶגֶף, 

לַשָּׁוא פָּרְשׂוּ קִלְלוֹתֶיהָ

יָדַיִם עֲשֵׁנוֹת

לְחַבֵּק אֶת נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפּוֹשְׁרוֹת 

חַסְרוֹת הַדִּמְיוֹן,

לַשָּׁוְא נוֹפְפָה אוֹתָהּ עֲלוּבָה 

לְפָנַי בִּדְגָלֶיהָ הָאֲדֻמִּים, הַקְּרוּעִים, 

כְּדֵי שֶׁאֵצֵא מֵעִגּוּל יֵשׁוּתִי הַקָּסוּם 

לְגַלּוֹת אֶת נְקֻדַּת קִיּוּמָהּ.

 הָיִיתִי לְאַחַת מִן הַשְּׁחוּחוֹת, 

לְאַחַת מֵהָמוֹן אֲפֹרוֹת הָרֹאשׁ,

לֹא נוֹתָר בִּי שָׂרִיד

מִן הָאֹמֶץ הַהוּא הַנֶּהְדָּר.

זלדה, שירי זלדה, הקיבוץ המאוחד, 1985 עמ' 39- 41

זהו שיר המתאר דמות שנקראת "השכנה הרעה", מדוע היא נקראת כך?

מהו היחס של יתר השכנים אליה? 

מה התפקיד שלה במרקם הקהילתי כפי שהדוברת בשיר מזהה? 

מה מקום של דברי ה"אמת" של אלו שרק שכרו פה חדר ונעלמים מיד אחרי?

Print Friendly, PDF & Email
צוות אלול

צוות אלול

צוות בית המדרש אלול

נשמח לתגובות

כתיבת תגובה

קהל היעד: כלל הקוראים
נכתב על ידי: עדי בן זאב
צוות אלול מעלה תכנים רבים לאתר האינטרנט. הצוות מורכב מהעובדים והמתנדבים. 

שתפו

פוסטים נוספים בנושא

שלחו שאלה

הרשמו לניוזלטר שלנו

באפשרותכם להירשם לרשימת התפוצה שלנו ולקבל בדיוור ישיר עדכונים. אנו לא מפיצים את כתובות הדואר לגורמים נוספים ועושים בהם שימוש אך ורק לפרסומים של העמותה.